תקציר:

מכל החיבורים שחיבר סויטוניוס (בקירוב 160-75 לסה``נ) בשדה הביוגרפיה, תולדות הספרות, קדמוניות רומי ויוון, שאלות הלשון ואף במדעי הטבע, נשתמר רק הספר ``חיי שנים עשר הקיסרים``, וחלקים מן החיבור על חייהם של אנשי הרוח הרומיים המפורסמים. חיבוריו של סויטוניוס זכו לתהילה רבה בין בני דורו והציטטות הרבות מהם בכתביהם של סופרים רומיים מאוחרים מעידות על כך, שכתבי סויטוניוס נקראו במשך הרבה דורות. הספר ``חיי שנים עשר הקיסרים`` השפיע השפעה מגדולה על ההיסטוריוגראפיה הרומית המאוחרת, שהלכה בעקבותיו ולבשה צורה ביוגרפית. ספרו של סויטוניוס הטביע חותמו גם על הסופרים הנוצרים של התקופה העתיקה המאוחרת, ואף בימי הביניים שימש דוגמה למחברי ביוגרפיות. תכונות הסגנון האופייניות ביותר לספרות הרומית בתקופתו של סויטוניוס היו: הקיצור, החיפוש אחרי ביטויים וצרופי מלים בלתי רגילים והשימוש המופרז באמצעים ריטוריים. בסויטוניוס אנו מוצאים רק את החיוביות שבתכונות אלו. סגנונו מצטיין במידת קיצורו ובדיוק ביטויו. זהו סגנון ענייני ופשוט של מדקדק וחוקר. דרך כתיבתו של סויטוניוס, כאמור, פשוטה ועניינית. ואילו התקופה עצמה, שעליה מספר בעל ``חיי שנים עשר הקיסרים``, רבת רושם כל כך הרקע מעניין ורב-גוני, וחייהם של גאונים כיוליוס קיבר, מדינאים דגולים כאבגוסטוס, עריצים אחוזי שגעון הקיסרים`` כנירון, מעניניים כל כך שהם כשלעצמם נושא רב עלילה ורב מתיחות. וסויטוניוס, שהחומר חשוב לו מן הצורה, יודע להתעלות גם לדרגה ספרותית גבוהה כשהענין מחייב זאת, וסצינות כגון: ``קיסר על גדות רוביקון``, ``מותו של קיסר``, ``ימי נירון האחרונים``, יכולות להחשב בצדק על מיטב ספרות ההיסטוריה הרומית.